המעבר לטיפול בחפצים עם ערך רגשי עמוק הוא השלב הכי קריטי והכי עדין בכל התהליך, הדורש רגישות מקסימלית, סבלנות אינסופית ומיומנות פסיכולוגית מתקדמת. כל חפץ מהקטגוריה הזו – תמונות משפחתיות, מכתבים ישנים, בגדי ילדות, מתנות ממתים יקרים – דורש התייחסות אישית ומיוחדת, לעיתים פגישה או מספר פגישות שלמות שמוקדשות רק לו. החלטה על כל פריט כזה חייבת להתבסס על הבנה עמוקה של הסיפור שלו, של הזיכרונות שהוא מעורר, ושל המשמעות הרגשית הייחודية שיש לו עבור האגרן. חשוב ביותר לאפשר לאגרן לספר את כל הסיפור מאחורי כל חפץ, לבכות אם הוא צריך, לכעוס אם זה מה שעולה, ולקחת כמה זמן שדרוש לו לעיבוד רגשי של ההחלטה. במקרים רבים, הפתרון לא יהיה זריקה או שמירה גמורה, אלא פתרונות יצירתיים – צילום החפץ לזיכרון דיגיטלי, יצירת פריט זיכרון חדש מחלק מהחפץ הישן, או העברת החפץ למישהו במשפחה שיכבד את הערך שלו. מהניסיון שלי בטיפול בחפצים רגשיים במהלך השנים, זהו השלב שבו נקבע האם התהליך יהיה מרפא או טראומתי. רגישות אמיתית, הבנה עמוקה, ונכונות להקדיש זמן ללא הגבלה לכל חפץ חשוב הם התכונות שהופכות את הפינוי למסע של ריפוי ולא של הרס נוסף.
